מהי מהותה של המחלוקת לגבי הביטוח הסיעודי שבין משרד הבריאות לבין משרד האוצר?
מונחי יסוד שצריך לדעת כדי להבין במה מדובר:
- ביטוח סיעודי – ביטוח שאנשים רוכשים למקרה של שינוי במצב הבריאותי ההופך את האדם למטופל סיעודי
- מטופל סיעודי – אדם הזקוק לעזרה מלאה בביצוע רוב או כל שש הפעולות הבאות: לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתקלח לבד, לאכול ולשתות, לשלוט בסוגרים ולהתנייד באופן עצמאי.
- טיפול בבית – במסגרת "חוק סיעוד", הביטוח הלאומי מבצע לחולים זקנים מבחן תלות על מנת לקבוע את רמת תפקודם. המבחן מתבצע על ידי אחות, פיזיותרפיסט או רופא בביתו של הזקן והוא בוחן את מידת העזרה לה זקוק הזקן בחיי היום-יום והאם הוא זקוק להשגחה צמודה.
- טיפול חוץ-ביתי – הכוונה לרוב במסגרת בית אבות או מוסד המיועד לאשפוז וטיפול לאורך זמן ממושך – אשפוז של חולה סיעודי אינו כלול בסל הבריאות. המדינה משתתפת במימון על פי קריטריונים שנקבעו מראש. על מנת להשיג את הסיוע הזה יש להציג בפני משרד הבריאות אישורים המעידים על מצבו הכלכלי של החולה ובני משפחתו מקרבה ראשונה, קרי בני זוג וילדים. בהתאם לכל אלה ייקבע גובה העזרה הכספית. האשפוז מתבצע באמצעות פנייה ללשכת הבריאות באזור בו מתגורר החולה. לאחר מכן ניתן לאשפז את החולה בכל מוסד סיעודי הפועל ברישיון משרד הבריאות
אחרי שהבהרנו את הנחות היסוד אפשר לדבר על המשמעות.
טיפול סיעודי הוא יקר מאד ומהווה עומס כלכלי משמעותי מאד על האדם הנזקק לו ועל משפחתו.
מאחר שהטיפול לא כלול בסל הבריאות ומה שהמדינה נותנת במסגרת הביטוח הלאומי אינו מספיק לרוב לכיסוי כלל ההוצאות – אנשים רכשו ביטוח סיעודי.
מי שמכר ביטוח סיעודי הוא קופות החולים במצעות חברות הביטוח – קופות החולים היו למעשה מתווך.
אוכלוסיית המדינה שלנו, שהיא מתקדמת ומפותחת, מזדקנת - שיעור הזקנים בכלל האוכלוסייה הולך ועולה כתוצאה מהשיפור בתוחלת החיים. פירוש הדבר שמספר המטופלים הסיעודיים גם הוא הולך וגדל. השלכות הזדקנות האוכלוסייה באות לידי ביטוי גם בבעיית הפנסיה - ולכן המעבר מפנסיות תקציביות לפנסיות צוברות, ובבעיית המחסור במיטות אשפוז ממושך (בתי אבות).
חברות הביטוח שראו שהן נאלצות לשלם יותר ויותר עבור טיפול סיעודי הודיעו שאינן יכולות לעמוד בתשלום והן מבקשות לצאת מתחום הביטוח הסיעודי בכלל.
בתגובה לכך וכדי לא להותיר אנשים שרכשו ביטוח במשך שנים רבות ללא כיסוי במקרה של הפיכה לסיעודי הציע משרד האוצר אוסף של הצעות כדי לשמר את חברות הביטוח בתחום הסיעוד, לפחות באופן זמני. ההצעות האלה כוללות פעולות שמקטינות את גובה ההוצאה לביטוח הסיעודי של חברות הביטוח ומגדילות את הנטל הכלכלי על המטופל ומשפחתו. משרד הבריאות מנגד מציע לשנות את אופן הפעילות בתחום וליצור חיסכון סיעודי במקום ביטוח סיעודי.
חיסכון סיעודי פירושו שכל אדם יחסוך לעצמו - עם או ללא חיוב מצד המדינה לעשות כן (כפי שהמדינה היום מחייבת חיסכון לפנסיה). מה שיחסוך ישמש במקרה הצורך. למעשה - מדובר בהפרטה נוספת של הטיפול בסיעוד.
אז תשאלו מה יותר טוב? מה יותר נכון? דעתי האישית היא שלאור הדיון והויכוח שקרוב לודאי יסתיים בפשרה או החלטה שיגדילו את הנטל על המטופל ומשפחתו – יש להתחיל לבחון את האופציה של חיסכון סיעודי מוקדם ככל האפשר. אדם שיפקיד חלק מהכנסותיו החודשיות לטובת חיסכון סיעודי, בדומה לפנסיה, החל מגיל צעיר יגיע לגיל מבוגר עם הון מספיק כדי לכסות את העלויות הנדרשות. במידה ולא יזדקק – יוכל ליהנות מהכסף או להעבירו בירושה…
