"הסוגיה של ניהול סיכונים כגישה ניהולית במערכת הבריאות הישראלית, היא סוגיה מורכבת", מעיד דוקטור אהוד מירון, מומחה בבריאות הציבור. "מנהלים בתוך המערכת מכירים היטב את ניהול הסיכונים בהקשר הקליני, שפירושו מניעת נזק למטופל/ת, בין אם זה נזק קצר טווח או ארוך טווח, לעתים עד כדי נכות או מוות. עיקר המאמצים והמשאבים מוקדשים לנושא זה".
"עם זאת, כשמביטים על ניהול סיכונים בראייה רחבה יותר, כמניעה של סיכונים או נזקים – ולא רק בהיבט הקליני למטופלים – אלא בהיבט מערכתי, מדובר בנושא מורכב הרבה יותר. חלק גדול מהמנהלים מתקשים להתמודד עם אימוץ גישה ניהולית כזו", אומר ד"ר אהוד מירון. "מדובר למשל בסיכונים בדמות נזקים לציוד, שלאו דווקא מסכני חיים, או סיכון תהליכי כמו שחיקת עובדים או עזיבת עובדים למקומות אחרים".
"אין ספק, זו גישה שמרנית יותר, כזו ש'שונאת' סיכונים. אם אדם מנהל את הסיכונים שלו על ידי כך שהוא רוכש ביטוח ונמנע מלעשות פעולות מסכנות חיים כמו בנג'י, אזי מנהלים במערכת הבריאות הישראלית מבצעים קפיצות בנג'י מדי יום", פוסק ד"ר אהוד מירון. "מכיוון שמדובר במערכת המתאפיינת באי ודאות רבה, בצמצום ובלחץ כלכלי, בהיעדר משאבים. לכן הצורך של מנהלים במערכת הבריאות, נדרשים, לא פעם, להיות אנשים שאינם חרדים מלקחת סיכונים".
