הבינה המלאכותית היא הבטחה מאוד מעניינת בתחום הבריאות.
היא מביאה יכולות של אינטגרציה, של מידע של מטופלים שנאגר ממקורות רבים, ואינטגרציה כזו עם כל המשתנים וכל הפרמטרים זה משהו שהמוח האנושי לא מסוגל לעבד ולהתמודד איתו.
בנוסף לכך הבינה המלאכותית יכולה למצוא דפוסים וקשרים שאותם המוח האנושי לא יכול למצוא.
זאת כמובן בהסתמך על התפיסה הקודמת של הבינה המלאכותית שהיא בעצם תפיסת הביג דאטה – אגירת מאגרי מידע גדולים ואחר כך הפעלה של בינה מלאכותית עליהם כדי לקבל תשובות, בדומה למה שנעשה היום עם טכנולוגיית ה CHAT GPT שמבוססת על כך שלרשות הבינה המלאכותית עומד מאגר עצום של מידע שהוזן לתוכה.
יחד עם ההבטחה וההייפ שמתלווה לנושא הבינה המלאכותית צריך לזכור גם את המגבלות שלה:
מצד אחד יש לנו מערכת מלאכותית שמסוגלת להסתכל על המידע, אבל כשהיא באה לנקודת המפגש של המטופל והרופא, אותו מקום שהוא לא רק מדעי אלא גם מקום אנושי שדורש אמפתיה, הבינה המלאכותית יכולה להיות כלי עזר ולא תחליף.
היא לא יכולה לעשות את תפקידו של הרופא בצד האנושי בהנחה כמובן שאנו מדברים על רופא כפי שאנחנו מצפים שהוא יהיה: אנושי, חכם, מבין, אכפתי.
את זה הבינה המלאכותית לא מסוגלת לעשות לפחות כרגע.
מה היא כן יכולה לעשות?
היא יכולה לנסות ולתמוך בתהליך קבלת ההחלטות של הרופא וגם בתהליך זה היא יכולה לכוון ולהאיר, ולא יכולה להחליף ב 100% את שיקול הדעת של הרופא.
זאת כיוון שכל מטופל יש לו מאפיינים שהם קצת שונים, מה שנכון ל 80% מהמטופלים שעליהם יכולה לדבר הבינה המלאכותית ובהם היא תומכת בהחלטות לא בהכרח רלוונטי למקרה ספציפי של מטופל אחד שיש לו סדרה של משתנים ופרמטרים שהם לא רק רפואיים ומדעיים אלא גם פרמטרים אנושיים כמו: מבנה משפחתי, תמיכה שהוא מקבל והדברים אליהם הוא זקוק.
כל הדברים האלה הם דברים רכים שעליהם הבינה המלאכותית עדיין לא נותנת תשובה.
